קופרמן: "מאמין שאוכל לגדול ולהתפתח ביחד עם השאיפות הגדולות של המועדון"

בראיון ראשון מאז שהצטרף להפועל עם סיום מועד חלון ההעברות, המגן השמאלי דויד קופרמן סיפר על הילדות שלו בקולומביה, הדרך שעבר ככדורגלן, ההגעה לישראל, קבלת האזרחות וההסתגלות במדינה, הסיבה שהצטרף להפועל, המטרות להמשך וגם: איך התרשם מהקהל האדום, מה הוא יודע בעברית והאם הוא מתכנן להישאר בארץ גם בעתיד? הריאיון המלא לפניכם

הקולומביאני-ישראלי דויד קופרמן בן ה-27, הצטרף להפועל עם סיום מועד חלון ההעברות של חודש ינואר וכבר השלים שני משחקים מלאים מאז שהגיע. בואו להכיר את המגן השמאלי המסקרן שלנו, שדיבר בהרחבה בראיון מרתק.

קופרמן סיפר לנו על הילדות שלו ותחילת הקריירה שלו ככדורגלן: "כילד גדלתי בבוגוטה, בירת קולומביה, בה נולדתי. חייתי שם את מרבית חיי. זה היה מקום נחמד ונהניתי לגור שם. בנוסף, הייתי חלק מהקהילה היהודית במקום וזו הייתה חוויה טובה. מאז שגדלתי, תמיד עסקתי בכדורגל. בנעוריי, אבא שלי ואחי שיחקו גם כן ואני שיחקתי איתם, וכשהתגברתי יותר התחלתי לשחק בקבוצות נוספות. בגיל 18 עברתי לארצות הברית, שם למדתי באוניברסיטה ובמקביל שילבתי את הכדורגל, בזכות מלגה שקיבלתי ללמידה וספורט. שיחקתי שם שלוש שנים, בסיומן קיבלתי דיפלומה בניהול ואימון ספורט. בגיל 21 חזרתי לקולומביה והתחלתי לשחק באופן מקצועי. שיחקתי שנתיים בקבוצה בשם פורטלזה סאיף, ולאחר מכן הייתי שנה בקבוצת אליאנסה מהליגה הראשונה בקולומביה. בסיום העונה הזו חזרתי לפורטלזה לשישה חודשים, ואחריהן הצטרפתי לאשדוד".

ביולי 2022 דויד הצטרף למועדון ספורט אשדוד, שם שיחק שנה וחצי בהן ערך 41 הופעות בכל המסגרות. "ההגעה לישראל הייתה מעניינת, למרות שזו לא הפעם הראשונה שלי כאן", הוא משתף. "הגעתי למשחקי המכביה ב-2017 וביקרתי כאן גם ב-2013, כך שידעתי על המדינה – אבל לא על ליגת הכדורגל והסביבה. זה היה שינוי טוב, אף שהיה קשה כשאתה רחוק מכל המשפחה. כדי להגשים כמה חלומות אתה צריך להקריב כמה דברים. פנה אליי סוכן שעובד בישראל שידע שאני יהודי. הוא אמר לי שאני יכול לשחק בליגה המקומית, ואם אעשה עלייה יהיה לי קל יותר. הייתי בסיטואציה שרציתי שינוי ולחוות חוויה חדשה, ולכן אמרתי לעצמי שאלך על זה. שמחתי על כך שהוא מצא לי את ההזדמנות הזו. התקופה שלי באשדוד הייתה טובה, התאהבתי בעיר ובמקום. לקח לי זמן להבין איך משוחק הכדורגל כאן, לשמחתי אני בחור שמסתגל בקלות אז נכנסתי לעניינים. זו הייתה שנה וחצי טובה עבורי, אבל עכשיו אני מתרכז בהפועל ובהזדמנות שקיבלתי עכשיו".

חודש אחרי שהגיע לישראל, קופרמן קיבל תעודת זהות כחולה והפך לאזרח ישראלי, בזכות שורשיו היהודים. "התהליך שלי להפוך לאזרח ישראלי היה די פשוט מבחינת ההסתגלות" מספר המגן, "הייתי חלק מהקהילה היהודית בקולומביה ואני מחשיב את עצמי כיהודי. שני הסבים שלי יהודים, וגם אבי ואמי, כך שעקבתי אחר המסורות והמנהגים שלהם. אני חושב עד כמה הדבר הזה מסובך מאוד, ברגע שאתה מגיע מכל כך רחוק ומתחיל חיים חדשים כאן, הסגנון שונה וצריך להתרגל להבדלים. אני חושב שהיהודים צריכים לזכור תמיד כמה טוב שיש לנו את המדינה הזו, כי אם המצב במדינות אחרות לא טוב הם יכולים לבוא לכאן – לבית שלנו, שתמיד יהיה כזה".

בשעה האחרונה לסיום מועד חלון ההעברות בישראל, קופרמן חתם רשמית בהפועל לעונה וחצי. "אני אספר לך סיפור קצר ודי מצחיק. כמה חודשים לפני שהגעתי למשחקי המכביה ב-2017, פגשתי מאמן בשם מוטי איווניר. בזמן שהייתי כאן, דיברתי איתו באחד מימי החופש שהיו לי – ובאותו הזמן הוא היה המאמן של הפועל תל אביב. הוא הציע לי לבוא להתאמן עם הקבוצה ליום אחד, וכך היה. הגעתי לאימון בקבוצה הבוגרת של המועדון וזו הייתה הפעם הראשונה שחוויתי מועדון מקצועי. הגעתי לכאן כי אני חושב שזה מועדון גדול וזו הזדמנות טובה עבורי, אני מאמין שאוכל לצמוח יחד עם השאיפות של המועדון. יש שאיפות גדולות למקום בו המועדון רוצה להיות בשנים הבאות, אני חושב שאתאים לרעיון הזה וסבור שנוכל לגדול ביחד ולהשיג דברים נפלאים".

קופרמן נשאל כיצד הוא רואה את הליגה הישראלית ואת המשך המאבקים של הפועל להמשך העונה: "זו ליגה מטורפת, כי אתה יכול לנצח משחק אחד ותעבור שלוש/ארבע קבוצות בדרך למעלה, ואם אתה מפסיד משחק אחד אתה יכול לרדת שלושה/ארבעה מקומות בטבלה. הכל ממש שוויוני וצמוד. אני חושב שהסיכויים שלנו להשיג מקום בפלייאוף העליון הם טובים. אנחנו צריכים להמשיך לעבוד קשה, להילחם ולשמור על המנטליות שראיתי בשני המשחקים האחרונים. הרגשתי שאנחנו עושים דברים בצורה נכונה, אם נוכל להביא את הדברים החיוביים לכל משחק ולהמשיך להשתפר מיום ליום, נוכל לעשות דברים מדהימים".

על החברים החדשים לקבוצה אמר: "קיבלו אותי היטב בחדר ההלבשה. אני כבר שלושה שבועות כאן ואני מרגיש שאני יכול לשבת ולנהל איתם שיחה. מהיום הראשון שהגעתי הם סייעו לי במה שהייתי צריך. זו קבוצה נלמדה של אנשים, חדר הלבשה בריא והחוויה איתם עד כה היא מוצלחת".

יש עניין

על הקהל האדום:
"אני שמח שאני יכול לשחק עבורם ולא להיות שחקן בקבוצה יריבה נגדם. זה יתרון גדול עבורנו, שמאחורינו עומדים כל כך הרבה אוהדים, אנחנו מקבלים מהם דחיפה גדולה. למשל, במשחק האחרון הם תמכו, קפצו ושרו למרות מזג האוויר הגשום. מדהים לראות את האנרגיות שהם מביאים איתם ואת התמיכה הגדולה שלהם בקבוצה. אני שמח שאני חווה את זה ומקווה שנצליח להחזיר להם על הדשא".

איך העברית שלך?
"למדתי בבית ספר יהודי, ואם להיות כנה – בילדות העברית לא הייתה הצד החזק שלי. כיום אני מבין הרבה דברים, לא הכל. אני מצפה להתחיל בקרוב את הלימודים כדי שאוכל לקיים תקשורת מלאה בעברית. המילה הראשונה שלמדתי? אני לא זוכר הרבה מהילדות, אבל כן זוכר שדיברנו על מאכלים וכרגע אני זוכר את המילה חלב".

מה הכי עניין/סיקרן אותך בתרבות הישראלית?
"ידעתי רבות על התרבות הישראלית, אבל ברגע שאתה מגיע לכאן וחי פה, זה שונה. אני חושב שאם אתה פוגש אנשים מקולומביה הם קצת יותר רגועים, אני חושב שכאן האנשים יותר חזקים, יותר שאפתניים. זו מנטליות שונה בשתי המדינות וצריך להתרגל לזה. הזמינו אותי לבר מצווה לפני חודש וראיתי את המסורת והטקסים וזה היה מאוד מעניין עבורי".

מה החלום שלך להמשך הקריירה?
"אני לא חושב על העתיד. אם אתה שואל מה החלום שלי, אז כרגע זה לעזור להפועל תל אביב להשיג דברים ולגדול ביחד בעונה הזו וגם בעונה הבאה. הייתי שמח יום אחד לקבל זימון לנבחרת ישראל, אני באמת מקווה. אבל אני יודע שזה לוקח הרבה זמן, מאמץ גדול ועבודה קשה".

יש מחשבות על הישארות בארץ גם בעתיד הרחוק?
"אני לא יודע אם אשאר עד סוף חיי בישראל, אני מתחתן בנובמבר 24, אשתי לעתיד תהיה איתי כאן בישראל, אבל אחרי שאסיים עם הכדורגל אנחנו לא יודעים מה נעשה, זה קצת מסובך כי המשפחה שלי נמצאת אלפי קילומטרים מכאן. יהיה קשה להקים משפחה משלנו בלי העזרה שלהם, אבל נראה. שום דבר לא בטוח".