במלאת שלוש שנים לטבח ה-7 באוקטובר, משפחת הפועל לא שוכחת. קרן ביבר, אמו של סרן במיל׳ רועי ביבר ז״ל שנפל בקרב בעזה ב-18.11.23, סופדת לו בטור מרגש: ״דרך התנהלותו בקרבות ברצועת עזה ואירוע נפילתו, בפעילות מבצעית מצילת חיים, מהווים השראה עבורינו ללקיחת אחריות אישית, יושרה ומקצוענות״
משחר נעוריו רועי אהד את הפועל. הפועל תל אביב. אנחנו משפחה שהספורט מאוד נכח בה. בד״כ הטלוויזיה דלקה על ערוצי הספורט ושודרו בה תחרויות כמו טור דה פראנס, מוטו ג'י פי, פורמולה אחת וכדורסל אמריקאי.
רועי לא אהד את הפועל מהבית. הוא התאהב בקבוצה דרך חבריו מהמושב, מושב צור משה, וביחד הלכו לעודד במשחקים. אני מודה שלא ממש פירגנתי לאהבה הזו, בעיקר כי לא פעם נסעו לת״א או לכל מקום שהיה משחק בטרמפים ודי חששתי. ״לא יכולת להיות אוהד של קבוצה יותר קרובה, כמו נתניה…״, רועי בהתחלה ניסה להסביר, אח״כ כבר פחות טרח לענות לי.
לא יאמן כמה לאחר נפילתו הקבוצה הפכה למשפחה, שעוטפת אותנו ומנציחה את רועי בכל דרך. לעולם לא תצעדו לבד!
רועי הבן הבכור שלנו, אחריו נולדו אחיותיו שירי וזוהר. ילד טוב ומתוק עם תלתלים ועיניים כחולות. ילד סקרן שלא הפסיק לשאול שאלות. ילד שאהב חברים, ספורט ומוזיקה. ילד ששיחק בצעירותו בהפועל לב השרון. כשגדל הצטרף לתנועת הנוער בני המושבים, כמו שאר ילדי המושב והיתה לו זכות להשתלב בתפקידים משמעותיים בתנועה. באופן טבעי הלך לשנת שירות במסגרת גרעין עודד, בערבה והיה גרעינר של המושבים פארן ועין יהב. שנה משמעותית מאוד עבורו, החיבור עם הנוער והחשיבות של האספקט החינוכי, ליוו אותו עוד אח״כ שנים רבות בעיקר כשהיה מפקד.
רועי התגייס ב 2014 להנדסה קרבית והחל מסלול ביחידת יהל״ם. הייתה בו מוטיבציה אדירה ורצון עז לתרום. מאוחר יותר לאחר נפילתו, אמר עליו אחד ממפקדיו, כי היתה בו חדוות הגבורה, מתפילת יזכור. גם כי היה חמוד וגם כי לא פעל מתוך נקמה באויב, אלא מתוך אהבה לאלו שהשאיר מאחוריו.
"יזכור ישראל ויתברך בזרעו ויאבל על זיו העלומים וחמדת הגבורה וקדושת הרצון ומסירות הנפש של הנספים במערכה הכבדה".
במסלול שירותו הצבאי די מהר יצא לקצונה, סיים בהצטיינות ועבר מספר תפקידים בהם מ״מ בגדוד 603, סמ״פ במבצע מגן צפוני לאיתור מנהרות חיזבללה בצפון וכמפקד צוות לוחמים ביחידתו יהל״ם.
השתחרר ב-2019 והאריך שערו לתלתלים מתוקים. לאחר גיחות לטיולים בחו״ל, החל ללמוד הנדסת מכונות באוניברסיטת בן גוריון ושכר דירה בבאר שבע עם מאיה בת זוגתו.
הייתה תחושה של רגיעה לאחר שנים אינטנסיביות.
ואז, הגיע אותו בוקר ארור באוקטובר.
רועי ומאיה היו בשבת בב״ש, למדו למבחן מסיים שנה שניה בלימודי הנדסה. רועי די מהר הבין מה קורה וכמו אלפים שכמותו, התייצב ביחידה.
דרך התנהלותו בקרבות ברצועת עזה ואירוע נפילתו, בפעילות מבצעית מצילת חיים, מהווים השראה עבורינו ללקיחת אחריות אישית, יושרה ומקצוענות.
הרבה דברים התבררו לנו אודותיו מחבריו ומכריו, שגרמו לליבנו הפצוע להתרחב מגאווה. רועי באופי צניעותו וענוותו לא שיתף אותנו - ודווקא אחרי מותו נחשפו אספקטים של אומץ ואנושיות שלא ידענו עוצמתם.
בשנות נעוריו המוקדמים רכש רועי חליפת ספורט אדומה של הפועל, גופייה ומכנסיים קצרים. הוא היה קשור מאוד לחליפה זו. הגופייה התאדתה עם השנים, אך המכנס נשאר ורועי שמר עליו מכל משמר, לא נפרד מהם. בכל פעם כשהייתי עושה לו סדר בארון, דאג שחלילה לא אגע במכנסי הספורט האדומים. הם ליוו אותו גם בצבא וגם לאחר השחרור.
אחד הקטעים הקשוחים לאחר נפילתו, היה הרגע בו מגיעים הארגזים הכחולים עם הציוד של רועי שנותר ביחידה ובשטח. זה קרה כמה ימים לאחר השבעה. יש כמובן קושי רגשי עצום לפתוח את הארגזים האלה עם כל הציוד האישי שליווה אותו שם בעזה ולאורך המלחמה. בזהירות, בעדינות, בבכי ובכאב עצום פתחנו את הארגזים. בין החפצים של רועי בצבץ לו הבד האדום... אלו היו כמובן אותם מכנסיים אדומים, המכנסיים של הפועל תל אביב, שהיו איתו שם בעזה, שבחר לקחת אותם וגם בשדה הקרב לא נפרד מהם.