רגע לפני משחק הבית מול עירוני טבריה, יארח המועדון, במסגרת תכנית "שווה זה שווה" בשיתוף הטוטו, הפנינג מיוחד לילדים מחוץ לאצטדיון בלומפילד - בהובלת הקבוצה הכי שווה שיש
הפועל IBI תל אביב תארח בשבת הקרובה (17.10) בשעה 18:45 את עירוני טבריה למשחק במסגרת המחזור ה-7 בליגת Winner בכדורגל.
לפני המשחק, החל מהשעה 16:30 יתקיים הפנינג חגיגי ומרגש במיוחד, אותו תפעיל קבוצת השווים של המועדון לצד עובדי חברת IBI בית השקעות.
הפועל שווים, קבוצה המשלבת אנשים עם מוגבלויות ואת אוהדי הפועל תל אביב פתחה את עונתה השמינית ומשתתפת גם העונה בליגת שווים בכדורגל טוטו.
ההפנינג, שיתקיים במסגרת פרויקט ״שווה זה שווה״ של המועדון ביחד עם הטוטו ובשיתוף ספיישל אולימפיקס ו-IBI יהווה את יריית הפתיחה של הקמפיין במהלכו צפויות עוד פעילויות רבות בשיתוף קבוצת השווים של הפועל ת"א וקבוצות שווים נוספות.
בהפנינג יחכו לקהל הרחב מתקנים לילדים, מתנפחים ועמדות צילום - ישתתפו גם איש הסושיאל של המועדון, לידור אדמוני, והשחקן טל מוסרי, המשמש כשגריר המועדון לפרויקט ״שווה זה שווה".
שנה שישית ברציפות: הקבוצה תעלה לשחק עם מדים ורודים כחלק מחודש המאבק בסרטן השד: ״יש חשיבות לגילוי מוקדם. זו לא סתם סטטיסטיקה - היא מצילה חיים״
מועדון הכדורגל הפועל IBI תל אביב נרתם למאבק בסרטן השד - זו השנה השישית ברציפות. שחקני הקבוצה יעלו למשחק מול עירוני טבריה בשבת הקרובה עם סט מדים בצבע ורוד - הסמל הבינלאומי המוכר ברחבי העולם להעלאת המודעות לסרטן השד ולמאבק במחלה. שחקניות קבוצת הבוגרות ישחקו עם המדים הורודים במשחק החוץ מול הפועל קטמון ביום חמישי הבא, ושחקני קבוצת הנוער ישחקו עמם ביום רביעי נגד הפועל ירושלים.
שחקני ושחקניות הקבוצה הגיעו ליום צילומים יחד חמש מחלימות, המתנדבות בעמותת ״אחת מתשע״: אסנת אוליאל, דנית גלזר, הילית ובמן שמאי, שלומית לאופר ודניאלה פינק ניימרק. לפני שריקת הפתיחה, נערוך טקס בהשתתפותן, ויחד נקרא לכולן ללכת להיבדק - כי גילוי מוקדם מציל חיים.
חודש המודעות לסרטן השד מצוין מדי שנה באוקטובר, ונועד להעלות את המודעות לחשיבות המניעה, הגילוי המוקדם והטיפול במחלה. סרטן השד היא אמנם מחלת הסרטן השכיחה בקרב נשים בישראל, אך 90% מהחולות עשויות להחלים אם המחלה מתגלה בשלב מוקדם. עמותת ״אחת מתשע״ יחד עם ״אסותא״ פיתחו שאלון הערכת סיכון, אותו מומלץ לכל אישה מעל גיל 25 למלא. ההמלצה להמשך תלויה בגיל שלך וברמת הסיכון שעלתה בהערכה - ומופיעה לאחר המילוי.
רכשתם חולצה רשמית של המועדון? הצמידו את הטלפון לסמל, ושאלון הערכת הסיכון ייפתח!
למילוי שאלון הערכת סיכון לחצו כאן
מנכ"ל המועדון, גיא פרימור: "אנו גאים ונרגשים להמשיך במסורת החולצה הוורודה על ידי מגוון מחלקות המועדון. מדובר בנושא חשוב, ושיתוף הפעולה עם 'אחת מתשע' רק מתחזק משנה לשנה. אני מצטרף לקריאה - מלאו את הסקר באתר 'אחת מתשע' ולכו להיבדק. גילוי מוקדם מציל חיים."
שלומית לאופר, מתנדבת בתוכנית ׳לצידך׳ של עמותת ״אחת מתשע״ ומחלימה מסרטן השד, שיתפה: ״אני בת 39, חיליתי בגיל 30 וגיליתי זאת באמצעות מישוש עצמי. זה גיל מוקדם מאוד, אפילו הרופא לא האמין שאני חולה. שמונה שנים אחרי ההחלמה וכשהכל בסדר ברוך השם, אני מתנדבת בעמותת ״אחת מתשע״ - עמותה מדהימה שעוזרת לנשים חולות, מחברת בין מתנדבות ועוזרת בהפצת הסיפור. שיתוף הפעולה עם הפועל תל אביב הוא מרגש, אנחנו שמחות להיות כאן, מודות על ההזדמנות - וקוראות לכולן ללכת להיבדק, כי זה מציל חיים. מניסיון״.
נטע אורון, אחראית קשרי קהילה ומערך קבוצות התמיכה בעמותת ״אחת מתשע״ הוסיפה: ״יש חשיבות לגילוי מוקדם, זו לא סתם סטטיסטיקה - היא מצילה חיים. אנחנו מעודדות כל אחת מעל גיל 25 למלא את שאלון הערכת הסיכון. אחרי מילוי השאלון אתן מגיעות לרופא/ה המטפל/ת שלך, והוא/היא קובע/ת את תוכנית המעקב שלכן״.
חולצת המשחק הוורודה זמינה לרכישה בחנות האונליין של המועדון (המלאי מוגבל)
במלאת שלוש שנים לטבח ה-7 באוקטובר, משפחת הפועל לא שוכחת. אייל בן ציון, אביו של סמל לירן בן ציון ז״ל שנפל בקרב בדרום לבנון ב-29.3.26, סופד לו בטור מרגש: ״אם יש משהו אחד שהכי הייתי רוצה עכשיו - זה לחבק אותך חזק, ולומר לך כמה אני גאה ואוהב אותך״
לירן בן יקר שלי,
חצי שנה בדיוק חלפה מהיום הארור שבו נפלת בקרב בלבנון. הגעגוע אליך רק הולך וגובר.
אתה חסר לי בכל מקום, ועם זאת - אתה איתי בכל מקום. אני מתגעגע אליך בכל יום ובכל שעה. לדברים הגדולים ולדברים הקטנים שעשינו יחד: ללכת לבית הכנסת, לימי שישי בים שכל כך אהבת - ובמיוחד למשחקים של הפועל תל אביב. היינו הולכים יחד, מתעצבנים, מעודדים ובטירוף בגולים. זה הדבר שהכי חסר לי איתך.
בן שלי, אני רוצה לספר לך כל כך הרבה דברים, לשמוע את הצחוק שלך ולראות את החיוך התמידי שלך. לראות אותך עם החבר׳ה שלך, לראות אותך אוכל בבית ולשמוע את הדאגה שלך בנוגע להשגת כרטיס למשחק חוץ. וסתם, לרגעים שאתה איתנו בבית, עם אמא קרן ו-2 האחיות שלך: לין ואורין, שגאות בך, מתגעגעות ואוהבות אותך בטירוף.
אני רוצה שיזכרו אותך כפי שהיית: בן שאהב את כולם, היה אהוב ודאג לאחר. ילד ערכי עם מידות טובות.
לירן שלי, אני עדיין לא יודע איך ממשיכים בכלל בלעדיך.
הייתה לי את הזכות להיות אבא שלך. אם יש משהו אחד שהכי הייתי רוצה עכשיו - זה לחבק אותך חזק, ולומר לך כמה אני גאה ואוהב אותך.
בן יקר שלי, לעולם איתי. אבא
במלאת שלוש שנים לטבח ה-7 באוקטובר, משפחת הפועל לא שוכחת. קרן ביבר, אמו של סרן במיל׳ רועי ביבר ז״ל שנפל בקרב בעזה ב-18.11.23, סופדת לו בטור מרגש: ״דרך התנהלותו בקרבות ברצועת עזה ואירוע נפילתו, בפעילות מבצעית מצילת חיים, מהווים השראה עבורינו ללקיחת אחריות אישית, יושרה ומקצוענות״
משחר נעוריו רועי אהד את הפועל. הפועל תל אביב. אנחנו משפחה שהספורט מאוד נכח בה. בד״כ הטלוויזיה דלקה על ערוצי הספורט ושודרו בה תחרויות כמו טור דה פראנס, מוטו ג'י פי, פורמולה אחת וכדורסל אמריקאי.
רועי לא אהד את הפועל מהבית. הוא התאהב בקבוצה דרך חבריו מהמושב, מושב צור משה, וביחד הלכו לעודד במשחקים. אני מודה שלא ממש פירגנתי לאהבה הזו, בעיקר כי לא פעם נסעו לת״א או לכל מקום שהיה משחק בטרמפים ודי חששתי. ״לא יכולת להיות אוהד של קבוצה יותר קרובה, כמו נתניה…״, רועי בהתחלה ניסה להסביר, אח״כ כבר פחות טרח לענות לי.
לא יאמן כמה לאחר נפילתו הקבוצה הפכה למשפחה, שעוטפת אותנו ומנציחה את רועי בכל דרך. לעולם לא תצעדו לבד!
רועי הבן הבכור שלנו, אחריו נולדו אחיותיו שירי וזוהר. ילד טוב ומתוק עם תלתלים ועיניים כחולות. ילד סקרן שלא הפסיק לשאול שאלות. ילד שאהב חברים, ספורט ומוזיקה. ילד ששיחק בצעירותו בהפועל לב השרון. כשגדל הצטרף לתנועת הנוער בני המושבים, כמו שאר ילדי המושב והיתה לו זכות להשתלב בתפקידים משמעותיים בתנועה. באופן טבעי הלך לשנת שירות במסגרת גרעין עודד, בערבה והיה גרעינר של המושבים פארן ועין יהב. שנה משמעותית מאוד עבורו, החיבור עם הנוער והחשיבות של האספקט החינוכי, ליוו אותו עוד אח״כ שנים רבות בעיקר כשהיה מפקד.
רועי התגייס ב 2014 להנדסה קרבית והחל מסלול ביחידת יהל״ם. הייתה בו מוטיבציה אדירה ורצון עז לתרום. מאוחר יותר לאחר נפילתו, אמר עליו אחד ממפקדיו, כי היתה בו חדוות הגבורה, מתפילת יזכור. גם כי היה חמוד וגם כי לא פעל מתוך נקמה באויב, אלא מתוך אהבה לאלו שהשאיר מאחוריו.
"יזכור ישראל ויתברך בזרעו ויאבל על זיו העלומים וחמדת הגבורה וקדושת הרצון ומסירות הנפש של הנספים במערכה הכבדה".
במסלול שירותו הצבאי די מהר יצא לקצונה, סיים בהצטיינות ועבר מספר תפקידים בהם מ״מ בגדוד 603, סמ״פ במבצע מגן צפוני לאיתור מנהרות חיזבללה בצפון וכמפקד צוות לוחמים ביחידתו יהל״ם.
השתחרר ב-2019 והאריך שערו לתלתלים מתוקים. לאחר גיחות לטיולים בחו״ל, החל ללמוד הנדסת מכונות באוניברסיטת בן גוריון ושכר דירה בבאר שבע עם מאיה בת זוגתו.
הייתה תחושה של רגיעה לאחר שנים אינטנסיביות.
ואז, הגיע אותו בוקר ארור באוקטובר.
רועי ומאיה היו בשבת בב״ש, למדו למבחן מסיים שנה שניה בלימודי הנדסה. רועי די מהר הבין מה קורה וכמו אלפים שכמותו, התייצב ביחידה.
דרך התנהלותו בקרבות ברצועת עזה ואירוע נפילתו, בפעילות מבצעית מצילת חיים, מהווים השראה עבורינו ללקיחת אחריות אישית, יושרה ומקצוענות.
הרבה דברים התבררו לנו אודותיו מחבריו ומכריו, שגרמו לליבנו הפצוע להתרחב מגאווה. רועי באופי צניעותו וענוותו לא שיתף אותנו - ודווקא אחרי מותו נחשפו אספקטים של אומץ ואנושיות שלא ידענו עוצמתם.
בשנות נעוריו המוקדמים רכש רועי חליפת ספורט אדומה של הפועל, גופייה ומכנסיים קצרים. הוא היה קשור מאוד לחליפה זו. הגופייה התאדתה עם השנים, אך המכנס נשאר ורועי שמר עליו מכל משמר, לא נפרד מהם. בכל פעם כשהייתי עושה לו סדר בארון, דאג שחלילה לא אגע במכנסי הספורט האדומים. הם ליוו אותו גם בצבא וגם לאחר השחרור.
אחד הקטעים הקשוחים לאחר נפילתו, היה הרגע בו מגיעים הארגזים הכחולים עם הציוד של רועי שנותר ביחידה ובשטח. זה קרה כמה ימים לאחר השבעה. יש כמובן קושי רגשי עצום לפתוח את הארגזים האלה עם כל הציוד האישי שליווה אותו שם בעזה ולאורך המלחמה. בזהירות, בעדינות, בבכי ובכאב עצום פתחנו את הארגזים. בין החפצים של רועי בצבץ לו הבד האדום... אלו היו כמובן אותם מכנסיים אדומים, המכנסיים של הפועל תל אביב, שהיו איתו שם בעזה, שבחר לקחת אותם וגם בשדה הקרב לא נפרד מהם.
במלאת שלוש שנים לטבח ה-7 באוקטובר, משפחת הפועל לא שוכחת. שגיא ברק, אחות של סמל תמיר ברק ז״ל שנפל בקרב בעזה ב-22.10.23, סופדת לו בטור מרגש: ״יודעת שהוא שם בכל משחק, רואה ושומר״
תמיר ואני גדלנו בהפועל.
ככה אבא לימד אותנו, כשמגיל קטן היה לוקח אותנו לשער 5.
השנים עוברות, ותמיר ואני משאירים את אבא עם החבר׳ה שלו למעלה בשער 4, ובאים להגיד לו שלום במחצית. בונים לעצמנו חבורה משלנו, אבל זה עדיין אני ותמיר. אני יכולה לספור על יד אחת את המשחקים שהייתי בלעדיו, או הוא בלעדיי.
בזמן הצבא הוא היה שולח לי את המספרים של המפקדים שלו, כדי שאבקש מהם שיוציאו אותו, או שהיה בא לאסוף אותי ממוצבים באיו״ש, רק כדי שנצליח להיות ביחד במשחק. זה היה ה״מעל הכל״ שלנו.
ביום ראשון, 22.10, תמיר נפל בקרב בעזה.
בין המחשבות הראשונות שהיו לי הייתה השאלה: איך אני נכנסת לבלומפילד בלי תמיר?
חשבתי שהפעמים הראשונות יהיו הכי קשות: הפעם הראשונה שכל החבורה תהיה בלעדיו, פעם ראשונה לראות אנשים עם החולצות שלו, פעם ראשונה לשמור כיסא אחד פחות בשורה.
אבל גיליתי שגם אחרי שלוש שנים, זה עדיין הכי קשה. וזה לא עובר.
זה לנצח דרבי אחרי 12 שנה, וקודם כל להתפרק מבכי כי הוא לא פה, ורק אז לשמוח.
זה לנסוע כל החבורה לאירופה לראות את הפועל, אבל לקום בבוקר עם דמעות, כי בעולם אחר אין שום סיכוי שהוא היה מפסיד את הטיסה הזאת.
זה ללכת להגיד לאבא שלום במחצית בלי תמיר.
זה לפעמים להוציא לבד רכב מהקיבוץ, כשפעם אף פעם לא הייתי נוסעת לבד.
זה המחנק בגרון בסרטון הנופלים.
זה לשתות גם בשבילו בירה לפני המשחק.
אבל אני גם יודעת שהוא תמיד שם בכל משחק, רואה ושומר.
במלאת שלוש שנים לטבח ה-7 באוקטובר, משפחת הפועל לא שוכחת. נעם כץ רודאיף, בתו של רס״ב במיל׳ ליאור רודאיף ז״ל שנרצח בקיבוץ ניר יצחק, סופדת לו בטור מרגש: ״נעמוד ליד קברך עם שלוש שנים של געגוע, עם הכאב על החיים שהיו, ועם כאב אחר, עמוק לא פחות - על החיים שיכלו להיות״
מאז שעזבת, הרבה השתנה כאן
זהו זמן שיגעון מהומה עד אין קץ
עברו שלוש שנים מאז שנהרגת, אבא. שלוש שנים שבהן העולם המשיך להסתובב בחוצפה כמעט בלתי נתפסת. אנשים הלכו לעבודה, ילדים גדלו, תינוקות נולדו, היו ארוחות שישי וחגים, ניצחונות והפסדים, חדשות טובות וחדשות איומות. החיים, כמו שהם יודעים לעשות, פשוט המשיכו.
ואנחנו המשכנו איתם.
השנה, בפעם הראשונה, אנחנו אפילו "נזכה" לעמוד ליד הקבר שלך.
שלוש שנים שאתה אינך, ורק עכשיו יש לנו קבר לעמוד לידו. יש משהו כמעט בלתי אפשרי במשפט הזה. במשך כל כך הרבה זמן גם המקום הזה, המקום שאמור להיות המובן מאליו בתוך האבל, לא היה לנו.
יש משהו בלתי נתפס בכך שאפילו האבל שלנו הגיע באיחור. שהיינו צריכים לחכות כל כך הרבה זמן לרגע שאף אחד לא רוצה להגיע אליו מלכתחילה.
אבל הגעגוע אף פעם לא היה צריך מקום פיזי כדי להיות נוכח.
הוא נמצא ברגעים הגדולים, כמובן, אבל בעיקר בקטנים. ברגע שבו קורה משהו ואני יודעת בדיוק מה היית אומר עליו. ברגע שבו מישהו אומר משהו ואני כמעט יכולה לשמוע את התגובה שלך. לפעמים אני אפילו יודעת מתי היית מתעצבן.
אבא ליאור שלי, היה איש עם דעות וכנות בלתי מתפשרת. לא מהסוג שמרכך פינות כדי שיהיה נעים יותר בחדר. אם משהו היה נראה לו מטומטם, לא הגיוני או פשוט לא בסדר- היית יודע את זה.
הכנות הזאת כל כך חסרה לי היום.
אבא יכול היה לכעוס על משהו, להתעצבן, להסביר באריכות למה כולם עושים את זה לא נכון- ואז לקום ולעשות. אם משהו היה מקולקל, הוא היה מנסה לתקן אותו. הוא לא היה נשאר רק עם הכעס.
אני חושבת על זה הרבה כשמדברים עליו כעל גיבור.
כי אבא שלי לא היה גיבור מהסיפורים. הוא היה אדם רגיל.
אדם עם משפחה, הרגלים, עצבים, אהבות ודעות. אדם שיכול היה לכעוס ולהצחיק, להרגיז ולאהוב. אדם שחי חיים רגילים.
ואז הוא מת כגיבור.
לפעמים נדמה לי שהמילה הזאת, "גיבור", כל כך גדולה שהיא מאיימת לכסות את האדם שהיה לפניה. ואני לא רוצה שהיא תכסה אותו.
אני גאה בו על הדרך שבה פעל ברגעים האחרונים של חייו. אבל אני לא מתגעגעת לגיבור.
אני מתגעגעת לאבא.
ואולי זה אחד הדברים האכזריים בשכול: שעם השנים מצטברים עוד ועוד זיכרונות, אבל לא נוצרים זיכרונות חדשים.
יש לנו כל כך הרבה ממנו לקחת איתנו. משפטים, סיפורים, רגעים. אנחנו יכולים לחזור אליהם שוב ושוב. לפעמים הם מצחיקים אותנו בדיוק כמו פעם. לפעמים הם מצליחים, לרגע, להפוך אותו שוב לנוכח.
וזאת ברכה עצומה. אבל לצדה הולך וגדל גם כל מה שאין. כל מה שיכול היה לקרות ולא קרה. כל מה שהיה יכול לראות ולא ראה. כל השיחות שלא יהיו. כל הרגעים שבהם הוא היה אמור להיות איתנו.
הגעגוע הוא לא רק למה שהיה, הוא גם למה שיכול היה להיות.
ואולי בגלל זה, שלוש שנים אחרי, עדיין יש לי דברים שאני רוצה לספר לו.
למשל שארגנטינה כמעט לקחה עוד פעם את המונדיאל.
אבל הם שיחקו כל כך גרוע בגמר, אבא, שממש הגיע להם להפסיד.
ושהפועל, תאמין או לא, דווקא נראים לא רע העונה. אפילו חזרו לאירופה.
והייתי רוצה לספר לך שכולם הוחזרו הביתה.
שלקח הרבה יותר מדי זמן. שזה לא החזיר את מה שאבד ולא תיקן את מה שנשבר, אבל בסוף כולם הוחזרו.
ויש עוד כל כך הרבה דברים שקרו מאז שהלכת. דברים שהיית שמח בהם, דברים שהיו מרתיחים אותך, ודברים שאני עדיין תופסת את עצמי חושבת שאני צריכה להתקשר ולספר לך עליהם.
ואז נזכרת שאין למי.
הרבה השתנה כאן בשלוש השנים האלה. גם אנחנו השתנינו. למדנו, בלי שרצינו, איך ממשיכים לחיות כשמישהו שהיה אמור להמשיך איתנו נשאר מאחור.
השנה נעמוד סוף סוף ליד הקבר שלך.
נעמוד שם עם שלוש שנים של געגוע. עם כל מה שאנחנו זוכרים, ועם כל מה שכבר לא נזכה לזכור.
עם הכאב על החיים שהיו.
ועם כאב אחר, עמוק לא פחות, על החיים שיכלו להיות.
ובתוך כל זה, יש גם תודה.
על הזכות שהיית שלנו.
על כל מה שהשארת בנו.
ועל הזיכרונות שאנחנו ממשיכים לשאת איתנו, לכל מקום.
מאז שעזבת הרבה השתנה כאן
הנר שלך מאיר עדיין בוער
מתגעגעת לתמיד, נעם
המועדון ערך הרמת כוסית לציון השנה החדשה. הבעלים אדמונד ספרא בירך: ״עוקב אחרי העבודה הטובה שנעשית במועדון, תמיכת האוהדים מסבה לי אושר״
מועדון הכדורגל הפועל IBI תל אביב ערך הערב (רביעי) הרמת כוסית לרגל ראש השנה, שנערכה באצטדיון בלומפילד בנוכחות שחקני ושחקניות הקבוצה, הצוותים המקצועיים, עובדי המועדון, שחקני עבר ושותפינו העסקיים.
בעלי המועדון, מר אדמונד ספרא, בירך את הנוכחים בשיחת וידאו: ״ערב טוב לכולם. אני עוקב וכמובן מתרגש לראות את העבודה הנהדרת שנעשית במועדון, ומקווה שניפגש בקרוב. אני גאה מאוד באוהדים שלנו ובתמיכה שלהם במועדון, זה מסב לי אושר וגורם לי להתגעגע אליכם בכל פעם מחדש. אתם דוגמה והשראה לכולם.
אנצל את ההזדמנות כדי לאחל לכולנו שנה טובה. זו הזדמנות טובה עבור כולנו לעשות חשבון נפש בחיינו האישיים, לחשוב איפה אפשר לתקן ולשפר. לצוותים, לשחקנים ולשחקניות אאחל הצלחה רבה באתגרים הרבים שעומדים לנגד עיניהם. שנה טובה ובתקווה שניפגש בקרוב. בשמי, בשם בני מואיז ובשם כולנו, תודה ענקית.
מנכ״ל המועדון, גיא פרימור: ״לפעמים, אני מרגיש שלחיות שנה במדינה שלנו שווה לעשור. עברנו המון בשנה האחרונה, בכל הגזרות. נעשתה המון עבודה מאחורי הקלעים ע״י צוותים מדהימים שעובדים מסביב לשעון כדי לשפר את מה שצריך.
החזון שאנחנו דבקים בו מהיום הראשון הוא להיות המועדון הכי קהילתי, הכי תחרותי והכי חדשני - ואין יום שאנחנו לא עובדים קשה יותר מהיום הקודם לו בכדי לעמוד ביעדים האלו.
נמצאים איתנו כאן שחקני עבר מפוארים שנתנו הכל עבור החולצה האדומה. אתם השורשים של המועדון, זו זכות גדולה שאתם כאן ואני שמח לראות אתכם.
כשאני מסתכל על החזון שלנו אני רואה דמיון לברכת ראש השנה - להיות ראש ולא לזנב. אנחנו כל הזמן רוצים ושואפים להיות הכי טובים בהכל. תמיד נהיה צנועים ומלאי תשוקה, ובכל בוקר נקום כדי להפוך את הפועל תל אביב לטובה יותר.
תודה גדולה לכל מי שהגיע לכאן. לנותני החסות שהפכו למשפחה, למשפחת ספרא, שלא יכלנו לבקש טוב יותר ממנה. תודה לאוהדים המדהימים שלנו, ששום דבר שהם עושים אינו מובן מאליו. הגענו לכמעט 20 אלף מנויים – והבעת האמון הזו שווה יותר מהכל. כל מי שמגיע לאצטדיון נכנס עם המון חלומות ומחשבות – וכשאנחנו מצליחים להעניק לילדים, אבות ובנים, נשים וילדות רגעים של שמחה – אנו יודעים כי לשם כך התכנסנו. אני מאחל לנו שנה מדהימה, בריאות, הצלחה, ושכולנו נהיה בריאים״.
דייב לובצקי, בעלים ומנכ״ל בית ההשקעות IBI, נותנת החסות הראשית של המועדון: ״ערב טוב לכולם ושנה טובה, אני שמח ונרגש לברך אתכם כאן, בבלומפילד. מקום שמרכז חלק מהזיכרונות הכי יפים בחיי - מהילדות ועד היום.
הפועל ובלומפילד הם עבורי אי קטן של שפיות ונורמליות בתוך הכאוס הישראלי. מקום של חברות, הנאה, דו־קיום וקבלת האחר. מקום שבו, לפחות לתשעים דקות, לא כל כך חשוב מאיפה באת, במה אתה מאמין או למי הצבעת. חשוב בעיקר שהכדור ייכנס לשער הנכון.
אנחנו זוכים להיות חלק מתקופה מיוחדת בחיי המועדון: בנייה אמיתית של התשתיות, אנשים מצוינים שהגיעו לנהל ולהוביל, ושחקנים שעד לא מזמן יכולנו רק לחלום לראות באדום. הכי חשוב – כל זה קורה בלי לוותר על מה שהופך את הפועל להפועל: הערכים, הקהילה וההבנה שהמועדון הזה הוא הרבה יותר מקבוצת כדורגל.
אם שני משחקי הבית הראשונים מנבאים משהו לגבי השנה הזאת, אני נאלץ להודות במשהו שלא טבעי לאוהד הפועל ותיק: אני שמח. ואפילו - למרות כל מה שההיסטוריה לימדה אותי קצת אופטימי.
אני רוצה להודות כמובן למשפחת ספרא, על המחויבות שלכם, על השאיפה שלכם, ועל הכבוד שאתם רוכשים להיסטוריה והזהות של המועדון, תוך בניית עתיד חדש ומרגש עבורו.
ולשחקנים הזרים שלנו - קשה להסביר כמה המשמעות של ההחלטה שלכם להפוך לחלק מהפועל תל אביב חשובה לנו – במיוחד ברגע הזה בהיסטוריה של ישראל. לא סתם הצטרפתם למועדון כדורגל. הצטרפתם לקהילה.
אני מאחל לכולנו שנה טובה ושקטה, שנמשיך להיות מועדון שרוצה לנצח אבל יודע בדיוק מה הוא מייצג. עם כל הכבוד לערכים, לקהילה ולאופטימיות – צריך לזכור שבסוף אנחנו הפועל תל אביב, בשבוע הבא יש דרבי, והדרבי מעל הכל. יאללה הפועל״.
שחקן הקבוצה, עמרי אלטמן: ״תודה לכל מי שהגיע, לראות את התמיכה והאהבה שאנחנו מקבלים מכולם זה תמיד מרגש. אני רוצה לאחל בהצלחה לקבוצת הבוגרות שתחל מחר את דרכה בליגת העל.
השנה הקודמת הייתה מלאה ברגעים של גאווה. נבנה כאן משהו חדש, ואנחנו חושב שאף אחד לא ציפה שנהיה איפה שאנחנו היום. חיכינו לזה הרבה מאוד שנים ושברנו הרבה תקרות זכוכית. אנחנו בדרך הנכונה, ואני מאחל שנהיה לראש - שזה הרבה מעבר למה שהשגנו בעונה הקודמת. אנחנו רוצים לעשות קפיצת מדרגה כמועדון וכקהילה. שתהיה שנה טובה, שמחה לכולם - לבני המשפחות, וכמובן לחיילים ששומרים עלינו. תודה כמובן לשחקנים הזרים שעברו איתנו גם תקופות פחות קלות בישראל, מקווה שאתם נהנים מהתקופה שלכם בארץ. חג שמח ותודה לכולם״
שחקנית הקבוצה, שי פרל: ״תמיד מרגש להיות כאן ולפגוש את כל האנשים שעוטפים את המועדון הגדול הזה. אנחנו מתחילות מחר את הדרך המחודשת שלנו בליגת העל, וניתן הכל כדי להגיע רחוק. בהזדמנות זו אנצל הבמה בכדי להודות למי שתומך בנו לאורך השנה. זו זכות להיות חלק מהקהילה הזו, ואני מקווה שנמשיך לרגש ולשמח את כולם״.
שנה טובה הפועל!
מאות ילדות וילדים יהודים, ערבים, דרוזים ובדואים בגילי 8-12 מפרויקט הכדורגל של מרכז פרס לשלום ולחדשנות - ״בתי ספר תאומים לכדורגל ולשלום״, בשיתוף ההתאחדות לכדורגל, עלו ביחד למגרש הכדורגל כדי להמחיש את כוחה של שותפות, הכלה ותקווה.
במסגרת האירוע שיחקו מאות הילדים המשתתפים בפרויקטי הכדורגל של מרכז פרס בקבוצות מעורבות עם שחקנים, שגרירים וראשי רשויות. שחקני הקבוצה, אל ים קנצפולסקי, דור בנימיני ועמית למקין, יחד עם שחקני העבר אביחי ידין ופיני בלילי, נכחו באירוע.
צילומים: אפרת סער
המועדון ערך כנס ראשון מסוגו בכדורגל הישראלי, שהפגיש בין עולמות הספורט, ההייטק והיזמות: ״גאים לארח כנס כזה ובטוחים שזו התחלה של מסורת״
מועדון הכדורגל הפועל IBI תל אביב ערך היום (חמישי) כנס עסקים וטכנולוגיה, בנוכחות למעלה מ-400 אורחים. נערכו בו פאנלים מרתקים והרצאות מרתקות מעולם העסקים וחדשנות הספורט - כשהדוברות והדוברים ייצגו עולמות שונים והגיעו מתפקידי מפתח במגוון תחומים. זהו כנס ראשון בתחומים אלו שנערך בכדורגל הישראלי.
מנכ״ל המועדון, גיא פרימור, אמר בפתיחת הכנס: ״כל מי שנמצא בהפועל תל אביב יודעת מה החזון שלנו: להיות המועדון הכי קהילתי, הכי תחרותי והכי חדשני. המשולש שמורכב מעקרונות אלו תמיד הולך יחד ותלוי זה בזה. אני גאה שאנחנו כמועדון מארחים את הכנס הזה ובטוח שזו התחלה של מסורת נהדרת״.
הפאנל הראשון עסק בעולם העסקים ובניית שותפויות יציבות בעידן המדיד. הוא דן בשאלות שמטרידות כל מועדון וכל שותף עסקי: איך יוצרים ערך אמיתי לשותפות? וכיצד מודדים הצלחה? הפאנל נערך בהשתתפות אורי דגון, סגן העורך הראשי של יישראל היום, רונית גלסמן, מנהלת פיתוח עסקי וחדשנות בהתאחדות לכדורגל, טים פלוטקין, מנכ"ל הפועל פתח תקווה, אלה אלקלעי, יו"ר קרנות הנאמנות של IBI והראל כהן, סמנכ"ל מסחרי במועדון הכדורגל הפועל תל אביב.
הדובר הבא שעלה לבמה הוא אופיר שי, מייסד מיזם ״Next October״, המתעסק בהנצחת חללים מ-7 באוקטובר דרך סטארטאפים ישראלים, אשר סיפר על המיזם. אחיו של אופיר הוא אוהד הקבוצה, ירון שי ז״ל שנפל ב-7 לאוקטובר.
לאחר מכן עלה אייל באומל, המנהל האישי של היוטיבורים ויוצרי התוכן הגדולים בעולם כמו: מיסטר ביסט, נסטיה וסייליש. אייל דיבר על הזדמנויות בעולמות התוכן וההשפעה, ועל השינויים שעובר עולם הרשתות החברתיות בהובלת המשפיענים המובילים.
הפאנל השני עסק בנושא מונטיזציה של מדיה, בהנחיית נדב דימנד, סגן עורך מדור הספורט של ׳ישראל היום׳, ובו השתתפו שחר בר דוד משרוטונים ורון שושן מבית הפודיום.
בפאנל השלישי והאחרון, שעסק בנושא טכנולוגיות הספורט, השתתפו תמיר רחמים מגיין גארד, דרור רוזנפלד מ- MARKI וגבי ברזילי מ-איזי קואץ'.
תודה לכל הנוכחים, נתראה בכנס הבא!
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה: אנשי המועדון פקדו את קבריהם של 85 אוהדי הקבוצה
כמדי שנה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, הנהלת המועדון, הצוות המקצועי, שחקני ושחקניות קבוצות הבוגרים, הבוגרות והנוער ועובדי ועובדות המועדון פקדו את קבריהם של 85 אוהדי ואוהדות הקבוצה שנפלו ונרצחו במלחמות ישראל ובפעולות האיבה.
מקיבוצי וישובי עוטף עזה, דרך בתי העלמין במרכז ועד קריית שמונה - הגיעו נציגי המועדון לבתי העלמין, פגשו את המשפחות השכולות והניחו על קברי האוהדים צעיף מיוחד עם הכיתוב ״את כולם נזכור, את כולם נאהב״ ואבן מעוצבת עליה נכתב ״יחד לעולם״ - שני משפטים אשר נצרבו בלב קהילת האוהדים מאז ה-7 באוקטובר.
סמנכ"ל המועדון, ארז נעמן: ״יום הזיכרון הוא רגע שבו כולנו עוצרים, מתייחדים וזוכרים את חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, ועבורנו כמועדון זו גם שליחות. גם השנה הגיעו נציגי הפועל תל אביב לבתי העלמין בכל רחבי הארץ, עמדו לצד המשפחות השכולות של אוהדינו שאינם איתנו עוד, והביעו כבוד והוקרה לנופלים. הקשר שלנו עם המשפחות המדהימות הללו אינו סמלי בלבד – הוא קשר עמוק, אנושי ומתמשך לאורך כל השנה. המסורת הזו היא חלק בלתי נפרד מהערכים שמובילים את המועדון, ואנו רואים בה זכות גדולה וחובה מוסרית להמשיך ולקיים אותה בכבוד הראוי. יהי זכרם וזכרן של הנופלים והנופלות ברוך״.
משפחת הפועל תל אביב, על כל רבדיה, תמשיך לזכור לעד את אחינו ואחיותינו, אשר קיפחו בחייהם בכדי שנוכל כולנו לחיות בארצנו. הפועל תל אביב הייתה חלק בלתי נפרד מליבם - ואנו נמשיך, בכל יום ביומו, להנציח את זכרם ולתמוך במשפחותיהם היקרות.
יחד לעולם.
