במלאת שלוש שנים לטבח ה-7 באוקטובר, משפחת הפועל לא שוכחת. שגיא ברק, אחות של סמל תמיר ברק ז״ל שנפל בקרב בעזה ב-22.10.23, סופדת לו בטור מרגש: ״יודעת שהוא שם בכל משחק, רואה ושומר״
תמיר ואני גדלנו בהפועל.
ככה אבא לימד אותנו, כשמגיל קטן היה לוקח אותנו לשער 5.
השנים עוברות, ותמיר ואני משאירים את אבא עם החבר׳ה שלו למעלה בשער 4, ובאים להגיד לו שלום במחצית. בונים לעצמנו חבורה משלנו, אבל זה עדיין אני ותמיר. אני יכולה לספור על יד אחת את המשחקים שהייתי בלעדיו, או הוא בלעדיי.
בזמן הצבא הוא היה שולח לי את המספרים של המפקדים שלו, כדי שאבקש מהם שיוציאו אותו, או שהיה בא לאסוף אותי ממוצבים באיו״ש, רק כדי שנצליח להיות ביחד במשחק. זה היה ה״מעל הכל״ שלנו.
ביום ראשון, 22.10, תמיר נפל בקרב בעזה.
בין המחשבות הראשונות שהיו לי הייתה השאלה: איך אני נכנסת לבלומפילד בלי תמיר?
חשבתי שהפעמים הראשונות יהיו הכי קשות: הפעם הראשונה שכל החבורה תהיה בלעדיו, פעם ראשונה לראות אנשים עם החולצות שלו, פעם ראשונה לשמור כיסא אחד פחות בשורה.
אבל גיליתי שגם אחרי שלוש שנים, זה עדיין הכי קשה. וזה לא עובר.
זה לנצח דרבי אחרי 12 שנה, וקודם כל להתפרק מבכי כי הוא לא פה, ורק אז לשמוח.
זה לנסוע כל החבורה לאירופה לראות את הפועל, אבל לקום בבוקר עם דמעות, כי בעולם אחר אין שום סיכוי שהוא היה מפסיד את הטיסה הזאת.
זה ללכת להגיד לאבא שלום במחצית בלי תמיר.
זה לפעמים להוציא לבד רכב מהקיבוץ, כשפעם אף פעם לא הייתי נוסעת לבד.
זה המחנק בגרון בסרטון הנופלים.
זה לשתות גם בשבילו בירה לפני המשחק.
אבל אני גם יודעת שהוא תמיד שם בכל משחק, רואה ושומר.