עם תחילת ההירתמות של קהילת הפועל תל אביב למען בית הספר "נופי הבשור", מנהל בית החינוך ואוהד הקבוצה, דוד דואני, שיתף בראיון לאתר הרשמי על החיים שלפני ה-7/10, הימים הראשונים מאז פרוץ המלחמה, ניהול האירוע בתקופה הנוכחית ומחשבות לגבי העתיד. אוהדי הפועל מוזמנים לרכוש מארז אדום ולתרום לבית החינוך
בית הספר השש-שנתי בחבל אשכול, "נופי הבשור", חווה את טרגדיה איומה במלחמת חרבות הברזל. 9 תלמידים נרצחו, 9 נוספים הוגדרו כנעדרים ו-28 תלמידים נותרו ללא הורים או אחים. שני אנשי צוות נרצחו ושניים הוגדרו כנעדרים. שוחחנו עם מנהל בית החינוך, דוד דואני, שעומד בראש המערכת החינוכית בימים הכי קשים שיכולים להיות.
אנו מזמינים את כל אוהדי הפועל תל אביב להירתם ולסייע כלכלית לבית החינוך שספג אבדות רבות, ברכישת מארז אדום שרווחיו ילכו לתרומה לבית הספר "נופי הבשור"
השיחה שלנו עם דוד התחילה עם עלות השחר, כשכבר היה בנסיעה לאחת השלוחות הזמניות שהקים בית הספר במקומות אליהם פונו התלמידים ומשפחותיהם ברחבי הארץ. "איך אני בימים כאלה? סביר, יותר טוב, רכבת הרים. חלק חזרו מהשבי וחלק נשארו עדיין מאחור. לא פשוט".
דוד סיפר לנו איך נראה בית הספר לפני שפרצה המלחמה: "בכנות, בית הספר "נופי הבשור" נראה הכי יפה בארץ, כמו קולאג' אמריקאי. נוף פסטורלי, הרבה ירוק בעיניים, תלמידים יושבים בחוץ על הדשא. זהו בית ספר אזורי שמונה 1,200 תלמידים, כך שאם אדם מיישוב או קיבוץ הולך ברחבי בית הספר לא יידע לזהות איפה גר כל תלמיד. אני יכול לומר שהתלמידים אוהבים להגיע לבית הספר ולא ששים לרוץ להסעות הביתה בסוף היום. יש המון אפשרויות בחירה לתלמידים בבית ספר מבחינת מקצועות הלימוד. כמעט 75% מהם עוסקים בפעילות גופנית לאחר שעות הלימודים, בעיקר כדורעף".
"את גודל האסון מבינים אחרי שמגיעים השמות הסופיים" סיפר על אותם רגעים נוראים. "באותו בוקר ארור הייתי בממ"ד, לא ידעתי מה קורה בחוץ בשעות הבוקר. בערך בשעה 10:00 התחילו לזרום הידיעות והתחלתי לשלוח הודעות לצוותים שלי. אני מקבל הודעות פחד, סרטונים ובקשות לעזרה והצלה. ביום השני, אחרי שחולצתי מהממ"ד והגעתי לבית הוריי, אנחנו מתחילים למפות את גודל האסון. להבין כמה נרצחו, כמה התייתמו, כמה מנותקי קשר – ורק אז מבינים עד כמה המצב נורא. התחלנו לדבר עם התלמידים ולייצר איתם מודל עבודה חינוכי. במקביל, מתחילות ההלוויות והשבעות, שכל אחת מהן כאב לב גדול".
על ניהול ה"שגרה" בחודשיים האחרונים: "בשלה הבא התחלטנו לפתוח ארבע שלוחות מרכזיות: באילת, בים המלח, בערבה התיכונה וברמת נגב – לשם פונו התלמידים ומשפחותיהם, ועוד אחת בזום. התלמידים מגיעים לפעילות מסוימת של למידה והוראה. הימים שעוברים על כולנו הם מורכבים, אנחנו מנסים להחזיק את בית הספר בצורה הטובה ביותר".
כשנשאל לגבי העתיד הקרוב והרחוק ענה: "אנחנו בוודאות לא נחזור השנה לבית הספר. נצטרך לראות איך ניתן את המענה לכל התלמידים שיחזרו יחד עם משפחותיהם לגור בישובים שלצד כביש 232 המחבר בין כולנו. לגבי העתיד – נצטרך להקים בית ספר חדש, אני לא יודע להגיד מתי ואיך זה יקרה, מה שבטוח שזה לא יתבצע בשנה הנוכחית".