אירוע מיוחד לזכרו של אוהד הקבוצה המוכר שנרצח ב-7/10, הפגיש בין קבוצת הפועל "שווים" IBI תל אביב וזקני כפר עזה, קבוצתו של עומר ז"ל. לעיני משפחת חרמש, חברי הקיבוץ ואוהדים רבים שהגיעו לכבד את זכרו, נערך טקס מרגש וכמובן, משחק כדורגל נהדר – בין שתי קבוצות שהיו קרובות לליבו
אמש (ראשון) נערך אירוע מרגש במתחם חודורוב, שהוקיר את זכרו של אוהד הקבוצה, עומר חרמש ז"ל, אשר נרצח ב-7/10 בביתו שבכפר עזה, במתקפת הטרור של חמאס.
עומר ז"ל היה אדם חד, שנון, עם חוש הומור ייחודי ובעל לב רחב, איש אהוב מאוד ומוכר בכל היציעים האדומים והפורומים ברשתות החברתיות במשך שנים רבות.
במשחק הידידות התמודדו קבוצת הפועל "שווים" IBI תל אביב, אחריה עומר ז"ל עקב ואהד, וקבוצת זקני כפר עזה בה שיחק בעבר. על חולצתם של שחקני קבוצת הזקנים נכתב הכינוי אותו העניק חרמש לכל אחד מהם.
משפחת חרמש היקרה כיבדה אותנו בנוכחותה באירוע המיוחד, וקיבלה מגן הוקרה מטעם המועדון.
במשחק עצמו, שארך כ-60 דקות (שתי מחציות של 30 דק') הסתיים בתוצאה 5:3 לזכות הפועל "שווים", שהבקיעה את שערי הניצחון בדקות הסיום.
את הטריבונה במתחם חודורוב מילאו מאות אוהדים שהגיעו לחלוק כבוד לחברם ליציע, ודחפו את שחקני שתי הקבוצות עם שירי עידוד לאורך שישים הדקות.
לפני שריקת הפתיחה למשחק נערך טקס הנצחה לזכרו של עומר חרמש ז"ל. מנכ"ל המועדון, עמית פסט: "אני לא מתיימר להגיד שהכרתי באופן אישי את עומר חרמש, אך מאז תחילת המלחמה אני נחשף יותר ויותר למורשת שהותיר אחריו, לצערי בנסיבות שלא היינו רוצים להיות בהן. נחשפתי לסיפורים ולתחושות הקשות מאז אותה שבת ארורה, אבל גם לצד הקסום של האדם שהיה - והיום אני מרגיש אני כמעט מכיר אותו לגמרי. אני שמח שהקהילה של הפועל תל אביב ממשיכה להיות חזקה ותומכת - בחיים עצמם וגם כשהחיים נגמרים בצורה כל כך טרגית. אני מחבק כל אחת ואחד מכם, בני משפחה וחברים יקרים, אולי לא הכרתי את עומר, אבל אני יודע עד כמה הוא נגע בכולכם - ועד כמה זה חשוב שהמועדון שאותו כל כך אהב, יוקיר את זכרו וייתן לו את הכבוד שמגיע לו. כולנו מחזקים מכאן את המשפחות השכולות, שולחים איחולי החלמה לפצועים הרבים בנפש ובגוף וכמובן, מייחלים לשובם של כל החטופים במהרה לביתם".
ליאור שלגי מקבוצת הפועל "שווים" IBI תל אביב: "הלב יוצא אל משפחת חרמש היקרה והחברים מכפר עזה. אני אוהב אתכם מאוד ומקווה שכולנו נמצא את הדרך לבנות את עצמנו מחדש. בכל אחת מחמש השנים מאז הוקמה קבוצת השווים עומר רצה להצטרף, המו"מ מולו היה תמיד בקיץ ובחורף, כמו במועדי חלון ההעברות. תמיד זה נפל על זוטות כמו זה שהאימונים שלנו הם בימי שישי ב-8:30 בבוקר, ולעומר כידוע הייתה בעיה להתעורר בבקרים. בסוף הוא מצא לעצמו את קבוצת הזקנים של כפר עזה.
אהבתי את עומר מאוד, ההיכרות שלנו הייתה ארוכה. חיפשתי הרבה מילים לומר במעמד זה, ובסוף הלכתי לנינו, אחיו של עומר, שספד לו ב-30. מצאתי בדברים שלו הרבה הקשרים להפועל שווים שלנו, אז ברשותכם וברשותו אני רוצה להדהד את דבריו: "נביא זעם הוא היה, נפש גרוטסקית מלאת חן ומיוסרת לפרקים, שנעה על קו התפר שבין הקומי לטראגי. תמיד היה שם גרעין קשה של אמת, של ראייה חדה ורב ממדית, של רגישות ויכולת נדירה לחוש את הרבדים העדינים יותר של המציאות, של אינטואיציה וחשיבה מקורית, של כנות כואבת ומשעשעת. האישיות שלו הייתה לפרקים מטרידה, בד ובד מעוררת השתהות והערצה אצל רבים, ליצן עצוב, ג'וקר, הילד שמצביע על המלך העירום ושלעולם לא יתבגר. זה שכלבים וילדים תמימים כמוהו נגעו בליבו – והוא נגע בליבם. זה שתמיד מזדהה עם החלש". זאת הפועל תל אביב, זה אנחנו, אני מקווה שיהיה לנו כיף היום ושזו תחילתה של מסורת מפוארת".
דוד דואני מקבוצת זקני כפר עזה: "את עומר ז"ל פגשתי לפני הרבה שנים, עוד לפני שחשבתי לגור בכפר עזה ולגדל בה את ילדיי. בהתחלה כדמות וירטואלית בשם "עזרא" בפורום "שדים", כמה שנים מאוחר יותר במאבק על אוסישקין – ורק כעבור מספר שנים פגשתי אותו בכפר עזה. זכיתי שהוא חינך את ילדיי וכמובן ידביק להם כינויים. באופן פרדוקסלי כמעט ולא נפגשנו ביציע, אבל כל פעם שהתראינו במדרכות הקיבוץ, תמיד נושאי השיחה היו על הפועל, כדורגל, כפר עזה, לא בהכרח בסדר הזה, אבל ידעתי שמישהו יצטרך לעצור אותו כי השיחה תמשיך ותגלוש. בשנים האחרונות עומר נהג לומר שלא משנה מה אעשה בחיי כמנהל ואיש חינוך, הדבר שעשה לו הכי טוב הוא כדורגל זקנים. זה החייה אותו, גרם לו לחכות בין ראשון לראשון ולנו לחכות ליום שני למוצא פיו בפייסבוק, לניתוחיו החדים ולכינויים שהדביק לכולנו.
עומר אהב להיות מיוחד ושונה, החל מהשפה המיוחדת של אוהדי הפועל שהוא כנראה היה חלק מאבות מיסדיה, כמו המשפט שכתוב על השלט שתלוי כאן מאחורה מתייחס קודם כל אליו, כי הוא זה הפועל והפועל זה הוא. המשפט הזה לעד ישכון בליבנו, בליבו של כל אוהד הפועל וכל תושב כפר עזה. איך שהוא ידע לחבר אנשים רבים לימי ראשון בשמונה וחצי, תוך כדי שהוא ממציא להם כינויים שכתובים על חולצותינו, כי אצל עומר מילה היא הדבר החשוב. אם זה בבדיחות עם חברים, פוסטים בפייסבוק או מילים ממוצאות בפורום "שדים". היום אנחנו נשחק 11 נגד 11, שזה הדבר המרגש ביותר שיכלנו לעשות עבור עומר, במה שהיה החלום שלו. איך היית גאה בנו עכשיו, שנציב פה 11 נגד 11 במתחם חודורוב, אנחנו נשאיר כאן איזו ריאה, יד או רגל בשבילך".
שי חרמש, אביו של עומר: "אני אפתח בתודה על הגעתכם למפגש כדורגל אשר אין ספק שעומר היה מבקש ליטול בו חלק. יום ראשון בערב היה היום החשוב ביותר בשבוע שלו, היה זה המפגש השבועי של כדורגל הזקנים: מבוגרים בגילם, צעירים ברוחם, כאשר עומר מתגאה בהיותו זקן השבט. בסיום היה שב אלינו, לבית הוריו, מיוזע ונסער, מתאר את פועלו כאילו שוות ערך למופע מדהים של מסי. עומר היה גבר רגיש עם רוח של ילד, מחזיק בידיו תעודת מאמן כדורגל בה לא עשה שימוש רשמי מעולם, אבל כן ריתק אליו עשרות זאטוטים. בוגר מכללת ספיר ששאף קדימה ועבר ללמוד חינוך גופני. כשסיים ביקש להוסיף עוד שנת לימודים, התמחות בחינוך המיוחד. בהמשך השתלב במערכת החינוך בקיבוץ, מטפח באהבה עשרות מילדי הקיבוץ שנהרו אחריו כמו החלילן מהמלין.
השילוב של אהבת הפועל תל אביב ומתפקידו הבלתי רשמי כאושיה מרכזית, בקהילה שאלפי אוהדיה הרשימו בנוכחותם בטקס ההלוויה, יחד עם רגישותו למציאות האחר – הביאו את המפגש המדהים כאן הערב בין זקני הקיבוץ, קבוצתו של עומר והפועל "שווים". אנו מבקשים להודות בשם המשפחה ליזמים ולמארגנים שטרחו בערב חורפי זה לקום מהכורסא החמה בבית ולהיות עמנו במעמד משלב של כדורגל, הפועל תל אביב והשילוב של השווים. מאחל לכולם הנאה הערב, ליבנו נמצא עם שחקני שתי הקבוצות. בנימה של הומור, אם יש מקום לכזה: אני בטוח שאם היו מבקשים מעומר לבחור עם מי לשחק היום, לא בטוח שהוא היה משחק עם כפר עזה".